אנחנו חיים בעולם שמסומן בחוסר איזון. יותר ויותר אנשים מתמודדים עם בעיות בריאות נפשית, מחלות פיזיות, חרדה וניתוק. אנחנו רואים נהרות וימים מזוהמים, אדמות פצועות…הזיהום הזה שבחוץ הוא לא יותר מאשר מראה למה שמתרחש בלבבות בני האדם.
הפולריות, שבמהותה יכולה ללמד אותנו להיות ניגודים משלימים, דוחפת אותנו להתרחק ולהתחלק: בתוך משפחות, בחברה, בתוך עצמנו. לא נולדנו להיות מפוצלים! אנחנו מארג. הכל קשור בהכל.במציאות של היום, הרבה פעמים מודדים את הערך של האדם לפי כסף ורכוש ולא לפי מי שהוא מביא כבן־אדם. זה יוצר ניתוק והתרחקות מהערכים האנושיים הבסיסיים, במיוחד אצל הדורות הצעירים, עם התפתחות הטכנולוגיה ועליית כוחו של הקפיטליזם. הרקמה האנושית משתנה, ואנחנו מרגישים את זה יותר ויותר.
השאלה היא: איך נזהה את הערכים העמוקים באמת? לא רק ערך של כבוד… אלא גם את הערכים שאלדרס בתרבויות מסורתיות שומרים. ערכים שבאים לידי ביטוי לא רק ביחסים בין אנשים, אלא גם בקשר שלנו עם האדמה ועם הטבע.
איך נוכל ללמוד ולחיות את הערכים הללו, כך שנוכל להתקיים בשלום עם עצמנו, לעבוד נכון עם האנרגיה שלנו כלפי עצמנו וכלפי הזולת, לדעת את מקומנו בעולם ובטבע . לא כמי שלוקחים ודורשים בלי סוף, אלא כמי שבאים לשירות. בסופו של דבר אנחנו נשמות בעלות עומק ומשמעות, הרבה מעבר למה שהחברה מנסה לגרום לנו להיות ולמדוד…וזו לא אמירה רוחנית בלבד, אלא קריאה אמיתית להתבונן בעצמנו באופן עמוק יותר ולזכור מי אנחנו באמת ובשביל מה אנחנו כאן, מעבר לסטנדרטים החברתיים.
במשך יותר מעשרים שנה אני זוכה ללמוד ולצעוד לצד עמים ילידיים ותרבויות עתיקות ששמרו בעמידות אדירה על המסורת, על הרפואה ועל הערכים שלהם. הם עמדו מול מאות שנים של קולוניזציה וניסיונות למחוק אותם ובכל זאת, חלק מהקהילות הצליחו לשמור על החכמה שלהם כעל אוצר חי. רק בשנים האחרונות, לאט ובהדרגה, הם התחילו לחלוק את המתנה הזו איתנו מתוך תפקידם כזקני שבט, כשומרי החיים…ומתוך הדחיפות שהזמנים הנוכחים מביאים.
בחברות מודרניות תפקידם של האלדרס הוא לא מספיק ברור היום. הוא הצטמצם מאוד.
רבים מגיעים לגיל פרישה ומגלים שהזמן שבו סוף־סוף אפשר "לחיות" מלווה גם במגבלות הגוף, תחושת בדידות ושאילה מהותית: מה אני אעשה כרגע עם השנים שנותרו לי לחיות? מה אעשה עם הזמן שיש לי? מעבר לחוגים, נסיעות, זמן עם הנכדים, תמיכה כלכלית במשפחה יש התמודדות עם בדידות עמוקה וכל מני בעיות שנגרמות כי האלדרס לא יודעים את תפקידם האמיתי…החברה המודרנית הזיזה אותם הצידה… עם השנים ומתוך המרוץ של הדור הבא, לרוב האלדרס מסיימים בבתי אבות כי זה המקום הכי בטוח עבורם.
זה מקום שמאפשר להם להיות עם בני גילם ומגביל את היכולת שלהם לחלוק עם דורות העתיד…מגביל מאוד את ההעברה הבין דורית…שלרוב היא צבועה בהרבה סבל וגם בגלל זה הדור הצעיר הרבה פעמים מעדיף לא לשמוע. חשוב לזכור שהירושה האמיתית שאדם משאיר אחריו אינה רק בחשבון הבנק, אלא בחכמה, בזיכרונות ובערכים שעוברים מדור לדור.
אז חלק מתפקיד האלדרס היום הוא להיות מאוד מודע מה הוא מעביר הלאה לדור הבא, תפקיד האלדר הוא לרפא את עצמו ולשחרר את הכאב שנצבר, כך הוא לא ימשיך ליצור ירושה של סבל, אלא של חכמה, בריאות ותקווה לדורות הבאים. התפקיד של האלדרס הוא להראות ולפתוח את הדרך.
התפקיד של הצעירים הוא להיפתח ללמידה שמחברת בין החוכמה העתיקה לבין המציאות של היום, ובו בזמן להביט קדימה אל העתיד. התפקיד של הנשים, של הגברים, של הילדים ושל כל מי שצועד על פני האדמה הוא לשבת יחד במעגל: לשוחח, להקשיב, לחלוק, להביט פנימה ולגדול ביחד מתוך מגוון.
לכן, חזרה אל המקור היא לא אקט רומנטי או בריחה מההווה אלא צורך דחוף מאוד. אנחנו זקוקים להתחבר מחדש לחכמה הקדומה, לשיטות שמזכירות לנו שהחיים הם מארג שלם.
זה הרגע להעז, כאנושות. זה הרגע לצעוד קדימה עם מצפן הלב, כשהשורשים נעוצים באדמה ואנחנו נשענים על החכמה שלא נעלמה לעולם, אלא חיכתה בסבלנות שיזכרו בה מחדש וכך לשמור על האש של הזיכרון החי. לשמור על העברה בן דורית של בריאות, איזון והרמוניה.
אם המילים האלו נוגעים בכם, אם אתם מרגישים קריאה פנימית לחזור אל החכמה העתיקה, אל המקור, אל עצמכם, אנחנו מזמינים אותכם להיכנס אל היקום של ריפוי אדמה.
עוד מיומן המסע
סיפורים ותובנות נוספות שאולי ירגשו אתכם
